נֵר לְנִשְמַת דוֹדִי עִימָנוּאֵל לֵוִין
אִיש מָזְכֵּרֶת בָּתְּיה – עֶקְרוֹן
אִם בּוּר תִּזְרַע, קָצַרְתָּ, – שְעָרִים הַרְבֶּה יִסָּפֵרוּ. רְגַבִים רָווּ, בְּדִמְעָתְךָ, אַתָּה, – לְךָ פִּרְיוֹן, יְשוֹרְרוּ! – הָאֲדָמָה, לֹא תֵּדַע כְּזָבִים, גְּלוּיָה, וַחֲשׂוּפָה הִיא. עִם עוֹבְדֵיהָ, תְּתַנֵּה אַהֲבִים, – לִמְאַבְּדֵיהָ, קְמִילָה וּנְהִי! – יָבוֹר דַּרְכּוֹ אָדָם, בְּבוּר, – יַחֲרוֹש תַּלְמֵי שָׂדוֹ. אִם זִכְרוֹן אַדְמָתוֹ, שָמוּר, – אֱלֹהִים תָּמִיד עִמָדוֹ! –
