זוֹ תִּיקְוָתִּי שֶבָּלֵב

           א
זוֹ תִּיקְוָתִּי שֶבָּלֵב
לִהְיוֹת תָּמִיד אוֹהֵב!
לִרְאוֹת שֶמֶש זוֹהֶרֶת,
כָּךְ תִּיקְוָתִּי אוֹמֵרֵת!

           ב
זוֹ תִּיקְוָתִּי שֶבָּלֵב
בְּזֶה עוֹלָם סוֹבֵב, 
עִם אֶרוּעָיו הַגְּדוֹלִים,
אוֹמַר כַּמָה מִילִים.

          ג
יֵש יוֹם אֶחָד, 
כָּךְ אֲנִי מְקַוֵּה.
יִהְיֵה כָּעוֹלָם שֹוקֵט,
הַשֶקֶט בּוֹ יִנְוֵוה! – 

          ד
יָנוּח אָדָם וְיִשְקוֹט, 
מִסָּעָר פּוֹעֵם וְהוֹמֵה! – 
יָבוֹא יוֹם כָּזֵה, 
כָּךְ לִי נִידְמֵה. 

        ה
אָז יִתְפָּלֵא הָאָדָם,
מִנְּיִן הַשֶקֶט הַזֶּה?
אָז יֹאמָר הָאָדָם, 
הַשֶקֵט כָּאן בָּחָזֶה! – 

         ו
זוֹ הַתִּיקְוָה שֶבָּלֵב,
שוֹקֵט הַלֵב וְחוֹזֵה! – 
שָלוֹם וְשָלְוָה בָּעוֹלָם, 
כֵּן! – אֵמֶת הַמָחָזֶה!