שמיים של סנוניות

              א
עָגִילִים כְּסוּפִים, עֲגַלְגָּלִים, קָלִים,
עוֹנֵדֶת אַתְּ, בְּיָמִים קָלִילִים!
בִּימֵי הַקָּיִץ, יָמִים חָמִים, 
יָפִים עָגִיָליִךְ, שִבְעַת מוֹנִים! – 

             ב
מִי יִמְנֵה, יִמְנֵה יוֹפְיֵךְ?
רוּח יָם, נושֵב בִּשְׂעָרֵךְ!
שְׂעָרֵךְ עֲגַלְגָּל, תָּלְתָּל וְתָלְתָּל,
עוֹנֵה לָרוּח, אֶת שֶשָאַל!

            ג
מָה שָאַל, רוּח הַיָם,
מִי הָיָפָה, פּוֹסָעַת שָם?
סַקְרָן הָרוּח, בִּשְׂעָרֵךְ יָפוּח, 
אֶל עָגִילָיִךְ, שָלַח מָבָּט!

              ד
עָנַה שְׂעָרֵךְ, לְרוּח הַיָם:
מָה סַקְרָן, מָה תִּנְהָם?
לְזוּג עָגִילִים, קָלִים קָלִילִים,
תִּישְלַח עָיִן, שָלָחְתָּ מָבָּט!

           ה
אָמְרָה נָעָרָה, לָה עָגִילִים,
כְּסוּפִים לְבָנִים, קָלִים, קָלִילִים,
בִּי מְקַנֵּא רוּח הַיָם,
וְכּל רוֹאַי, לִיבָּם נִיפְעָם! – 

            א
בֹּקֶר זִיו, עוֹלֵה בָּדְרָכִים
אָבִיא לָךְ פִּירְחֵי פְּרַחִים! – 
נָעָרָתִּי הָטוֹבָה, צָמוֹתָיִךְ קְלוּעוֹת,
נוֹשְבוֹת בִּשְׂעָרֵךְ, נוֹשְבוֹת הָרוּחוֹת! – 

              ב
בֹּקֶר זִיו עוֹלֵה בָּדְרָכִים;
שׂימְחִי נָעָרָתִּי, שִׂימְחוּ אָחִים!
פֶּרַח וָשֶמֶש, אֵתֵּן לָה,
רַבָּה שִׂימְחָתִּי, בִּגְלָלָה, בִּגְלָלָה! – 

              ג
נָעָרָתִּי נָאָה, נֵצֵא לַדְרָכִים.
בָּאִים לִקְרָאתֵנוּ, הַרְבֵּה פְּרָחִים! – 
פֶּרַח אֶחַד, אֶקְלָע בִּשְׂעָרֵךְ!
פִּירְחִי נָעָרָתִּי, אֲנִי אוֹהָבֵךְ!

             ד
בּוֹאָה נָעָרִי, נָבוֹא בָּדְרָכִים. 
יָעָלוּ חֲיֵינוּ, יִהְיוּ פּוֹרְחִים! –
אַתָּה נָעָרִי, בֹּקֶר הַזִּיו,
אֲנִי נָעָרָתְךָ, אַתָּה הָאָבִיב! – 

               א
בֵּין גִידְרוֹת צַבָּר, אֶרְאֵךְ, אֵרְאֶךְ! – 
לוֹבֶן שּוֵלי שִׂימְלָתֵךְ, וְעֶדְרֵךְ.
אָנָה נַעֲרָה, דַּרְכֵּךְ תֵּלֶךְ? – 
בִּשְבִילֵי הַגָּלִיל, נָעַם לִי מַרְאֵךְ!

              ב
קְרָאָנִי אֵלָיִךְ צְלִיל קוֹלֵךְ;
אֶשְאַף גָעָגוּעִים, אֵלֵי חֵיְקֵךְ!
מָתְקוּ שְׂפָתָיִיךְ, פִּיךְ הַמְחָיֵּךְ!
וְעוֹד אֵיךְ! וְעוֹד אֵיךְ!

           ג  פִּיזְמוֹן חוֹזֵר      
עָלֵה עָלֵה, בָּתְאֵנִים!
רְאֵה אָדְמוּ הָרִימֹונִים! – 
לָהָטוּ בִּי כָּאֵש.
לַמָה? לַמָה? דּוֹדִי בּושֵש.

               ד
גִּידְרוֹת צַבָּר, הָרֵי גָּלִיל. 
מִידְרוֹנוֹת יוֹרְדִים, מִישְעוֹל וּשְבִיל! – 
לִיבִּי אוֹהֵב, אֵלָיִךְ יוֹבִיל,
אַתְּ שִׂימְחַת חֲיַי וָגִיל,
וְעוֹד אֵיךְ! – וְעוֹד אֵיךְ! – 

שִקְמָה יְרוּקָה, עֲתִּיקָה,
צַמָרְתֵּךְ, מָה מְתוּקָה! – 
צִילֵךְ תִּתְנִי, עֲלֵי עֵינִי,
תִּשְאַף חֵיקֵךְ, פְּרִי מְגָדִים! – 
אוֹרְחוֹת גְּמָלִים, אֵלַיִךְ יְרוּצוּן,
מִן הַיְשִימוֹן, עַד הַדְּמָמָה! – 
אַתְּ שִקְמָה, שׂמְחַת שְמָמָה, 
תְּחַיִי כָּל הַנְּשָמָה! – 
שִקְמַת שְפֵלָה, הַעֲנֵפָה, בּוֹאֲכָה דַּרְכִּי.
הַשִיבִי רוּחִי, הַשְקִינִי בְּצִילֵךְ,
עַד אֵלֵךְ, אֶל הַיְשִימוֹן! – 

            א
טֶרָסוֹת שֶל גְּפָנִים,
גְּפָנִים בִּי רָנִים! –
קוֹלוֹת יָיִן עוֹלִים,
צְחוֹק וְשִׂימְחַת חֲיים! –

            ב
הִנֵּה הָרִים מוֹרִיקִים,
אֶשְכּוֹלוֹת יָיִן חֵמָר.
צוֹחָקִים הֵם לָשְחָקִים,
לָכֶם אָנִי שָר! –

            ג
כִּי גֶּפֶן בְּלִיבִּי,
שָם גָּם אָהוּבָתִּי, נָעָרָתִּי! –
בֵּין טֶרָסוֹת גְּפָנִים,
שָם אָנוּ רָנִים! –

            ד
יָדִי בְּתּוֹך יָדֵךְ,
תָּגִיד לִי סוֹדָה! –
אָהָבְתִיך בֵּין גְּפָנִים,
הַרְבֵּה, הַרְבֵּה שָנִים! –

            ה
אָהָבְתִּיךְ גָּם נָעָרָה,
מוּל שֶמֶש זוֹהֵרָה! –
תּוֹסֵסוֹת בִּי גְּפָנִים,
שְנֵינוּ כָּאן רָנִים! –

            ו
טֶרָסוֹת שֶל גּפָנִים,
שְנֵינוּ כָּאן רָנִים! –
קוֹלוֹת לָנוּ עוֹנִים,
אֵהָבוּ בֵּין גְּפָנִים! – 

            א
חָכִּי לִי לִפְנוֹת עֶרֶב,
בּנְטוֹת שֶמֶש אֲדָּמְדָּם לָיָם,
אָבוֹא אֵלָיִך, לְעֵת עֵרֶב,
אָבִיב יְקָדְמֵנִי, וְחִיּוּכֶךְ גָּם,
חָיְיכִי לִי חִיּוּכֶךְ וָאֲחָיֵךְ,
חִיּוּךְ אֲבִיבִי נָעִים בִּצְחוֹקֵךְ,
אֲבִיבֶךְ רֵיחָנִי בְּשׂוּם רֵיחוֹת,
וְאַתּ לִי בְּשׂוּמָה אָחוֹת! –

            ב
בָּאְתִּי חָדְרֵך, בָּקִיר צִיּוּרֵךְ,
פָּנָיִךְ טוֹבִים, שְׂמֵחִים וְעוֹלְזִים! –
הִנֵנִי מוּלֵך, וָאָנִי מְחָיֵךְ,
בְּעֵינָיִךְ שְתָּיִים, רָאִיתִּי רָזִים! –

            ג
מָה הוּא סוֹדֵך, גָּלִי לִיבֵּךְ,
אִימְרִי מִילותָּיִךְ, אָנִי אוֹהָבֵךְ! –
אָבִיב אָבִיבִי, שָרוּי בְּחָדְרֵךְ,
עָל אָהָבָתֵנוּ, אָבִיב מוֹלֵךְ! –

יֵש לִי שִיכּוּן,
עָל רֶכֶס הָר.
שִיכּוּן קָטָן לְבָנְבָּן,
וּבּוֹ נוֹף נֵהֵדָר.
לְיָד שִיכּוּנִי, שִיכּוּנִים,
פּרוּשִׂים, קְטָנִים לְבָנִים.
מְכוּסִים הֶהָרִים בְּלָבָן,
שָם שִיכּוּנִי הָקָטָן.

בֹּקֶר אֵצֶא לָעָמוֹל,
לְתּוֹך יְמֵי הָחוֹל.
אֵרֶד מְרֶכֶס הָר,
בּוֹ אָנִי גָּר.
אֶסָּע לָעִיר הָרְחוֹקָה,
שָם עָבוֹדָתִּי מְחָכָּה! –
אֵעֵשֶׂה עָמָלִי וְאֶחְזוֹר,
לִקְרָאת שֶמֶש וָאוֹר! –

נכתב ע"י אשתי דליה רגב ז"ל

רבים צלצולי הפעמון בשיכון שלנו.
החלבן מצלצל,
איש הנפט מצלצל,
וגם הילדים הקטנים מצלצלים ומקשקשים בכל מיני פחים וסירים.

לא תמיד יודעות הנשים בתוך הבית מיהו בעצם המצלצל?

אך ישנו צלצול אחד ידוע, זה הצלצול שנשמע בכל יום ראשון בבוקר, זה הצלצול של מוכר הכלים הבא עם סוסו השחור.
ואל הצלצול נלווה הפזמון "כל דבר בלירה".

כשמגיעה עגלתו של מוכר הכלים לרחוב המרכזי רצות אצות נשות השיכון עם הסינר, עם התינוק ביד, אל העגלה להביט בסחורה ושוב לשאול בכמה זה?

גברת הכל בלירה הכל בלירה חצי חינם...
והנה גברת איפרגן קנתה סיר חדש, וגברת אסולין קומקום, והשכנה כד...
אז גם אני אקנה ספלים ירוקים מפלסטיק לילדים, שישמחו מאד.
בעצם אני לא כל כך צריכה אותם אבל כל השכנות קנו... ואיך זה שאני לא אקנה...

בבקשה אדוני הנה הלירה.
לבריאות גבירתי.